רק להיום – 26 באוגוסט

הרהורים להיום 

מה גורם להימור כפייתי? האם הימרנו בגלל פגם פנימי כלשהו או חיסרון או מצב בחיים? ב"מהמרים אנונימיים: התחלה חדשה" כתוב: "איננו יודעים ו… איננו יכולים להרשות לעצמנו להתעניין בכך. אלה שבאים אלינו זקוקים לעזרה מיד…התועלת שבהסתכלות פנימה ובהשערות למינהן מתגמדת בהשוואה לגמול שמפיקים מהעזרה לאחרים להשיב להם את חייהם. כולנו רוצים להיפטר מפגמי האופי שלנו, אך די בשיתוף מכל הלב עם אחרים בתוכנית, כדי שכמה מהחסרונות שלנו יצאו לאור. גילינו שלעתים קרובות, באמצעות חסד אלוהים ועזרה לחברינו בקבוצה, אנחנו משתחררים ממגרעות כמו ריכוז עצמי וחוסר-רגישות.

האם אני מוצא ששיתוף אחרים בתוכנית עוזר לי לראות את עצמי?

רק להיום אני מתפלל

כאשר אני מסתכל פנימה, הלוואי שלא אוטרד מהחסרונות שלי עד כדי כך שלא אוכל להושיט יד לאחרים ב מהמרים אנונימיים. הלוואי שפגמי האופי שלי, שהוגדלו בימי האקשן שלי כמהמר כפייתי, יתגלו לי בעדינות עם הזמן בעודי ממשיך לתרגל את התוכנית מתוך שכנוע וכנות.

רק להיום אזכור

השיתוף הופך את הפגמים שלי לזועקים פחות.

רק להיום – 27 באוגוסט

הרהורים להיום 

כשאני מתבונן היטב ולעומק באותם פגמי אופי שאינני מוכן או שאני מסרב לוותר עליהם, עליי לטשטש את הקווים הנוקשים שסימנתי. אולי, במקרים אחדים, אוכל אז לומר, "טוב, על זה אני עדיין לא יכול לוותר". מה שאסור לי לומר הוא: "על זה לעולם לא", המוח שלנו נאטם מפני חסד האלוהים. מרדנות כזו, כפי שראינו בניסיון של אחרים, עלול להיות קטלני. במקום זה עלינו לזנוח מטרות מוגבלות ולהתחיל להתקדם לעבר רצון האלוהים בשבילנו.

האם אני לומד לעולם לא לומר לעולם לא?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואלוהים יסלק את כל מחסומי המרדנות שחוסמים בפניי את שינוי תכונותיי הלא-רצויות. מתוך האשליה שלי שאני "יחיד במינו" ו"מיוחד" ואיכשהו מוגן מפני התוצאות של מעשיי, אני מתוודה בפני אלוהים שהתגריתי בחוקי הטבע של הבריאות והשפיות, וכן בחוקים האלוהיים של נדיבות אנושית. מי ייתן ואלוהים יקיז מתוכי את ההתרסה הזאת, שהיא סימפטום מוגן היטב של ההתמכרות שלי.

רק להיום אזכור

התרסה היא תוצר ישיר של תעתוע.

רק להיום – 28 באוגוסט

הרהורים להיום 

"תפילה אינה משנה את אלוהים", כתב הפילוסוף סרן קירקגור, "אך היא משנה את מי שמתפלל". אלה מאיתנו בתוכנית של מהמרים אנונימיים שלמדו להתפלל בצורה סדירה לא יסתדרו עוד בלי התפילה כמו שלא יסתדרו בלי אור השמש, בלי אוויר צח או מזון – ומאוצה הסיבה. בדיוק כפי שהגוף עלול לנבול ולקרוס מחוסר תזונה, כך עלולה גם הנשמה. כולנו זקוקים לאור המציאות של אלוהים, לתזונה ולכוח שלו, ולאווירת החסד שלו.

האם אני מודה לאלוהים, כפי שאני מבין אותו, על כל מה שנתן לי, על כל מה שלקח ממני, ועל כל מה שהשאיר לי?

רק להיום אני מתפלל

אלוהים היקר, אני רוצה להודות לך על שעשיתה סדר בבלבול שהייתי שרוי בו, על שהחזרתה את ההרמוניה לאקורדים הצורמים של יחסי האנוש שלי, על שאיחיתה את הרסיסים של העצמי השבור והרצוץ שלי, על שנתתה לי כמתנה על הימנעותי עולם שלם של נפלאות והזדמנויות. מי ייתן ואשאר נאמן לך. שלך בנאמנות.

רק להיום אזכור

תפילה, גם אם פשוטה יותר, מזינה את הנשמה.