הרהורים להיום 

מעת לעת אני מתחיל לחשוב שאני יודע מהו רצון האלוהים בשביל אנשים אחרים. אני אומר לעצמי, האדם הזה צריך להתרפא ממחלתו", או "היא צריכה להשתחרר מהתעללות שהיא עוברת", ואני מתחיל להתפלל למען הדברים המסוימים האלה. לבי מרגיש טוב כשאני מתפלל בצורה כזו, אך תפילות אלה מבוססות על ההנחה שאני יודע מה רצונו של אלוהים בשביל האדם שאני מתפלל למענו. התוכנית של מהמרים אנונימיים מלמדת אותי, לעומת זאת, שמוטב לי להתפלל כי רצונו של אלוהים – יהיה אשר יהיה – ייעשה למען אחרים וכן למעני.

האם אזכור שאלוהים מוכן להתיידד איתי, אבל רק במידה שאני בוטח בו?

רק להיום אני מתפלל

אני משבח את אלוהים על ההזדמנות לעזור לאחרים. אני מודה לאלוהים גם על כך שגרם לי לרצות לעזור לאחרים, על שהוציא אותי ממגדל-ישן של עצמי כדי שאוכל לפגוש אנשים, לחלוק איתם ולגלות אכפתיות כלפיהם. למד אותי להתפלל ש"ייעשה רצונך" ברוח האהבה, שאלוהים משרה עליי.

רק להיום אזכור

אשים את מבטחי ברצונו של אלוהים.