רק להיום – 3 באפריל

הרהורים להיום 

כמעט בכל המקרים, האדם ששוב נפל אומר, "הפסקתי ללכת לפגישות" או "נמאסו עליי אותם סיפורים ישנים ואותם פרצופים ישנים", או "בגלל המחויבות שלי בחוץ הייתי חייב לקצץ בפגישות", או "הרגשתי שקיבלתי את התועלת המירבית מהפגישות, וחיפשתי עזרה נוספת בפעילויות משמעותיות יותר", בקיצור, הם פשוט הפסיקו לבוא לפגישות. אימרה שמעתי ב'מהמרים אנונימים' קולעת בול לעניין: "אלה שמפסיקים לבוא לפגישות אינם נוכחים בפגישות כדי לשמוע מה קורה לאלה שמפסיקים לבוא לפגישות".

האם אני הולך למספיק פגישות בשבילי?

רק להיום אני מתפלל

אלוהים שמור אותי בנתיב של תוכנית ה- GA הלוואי שלעולם לא אהיה עייף מדי, עסוק מדי, שאנן מדי או משועמם מכדי ללכת לפגישות. כמעט תמיד התלונות האלה מתהפכות בפגישה אם רק אביא את עצמי לשם. העייפות שלי מתפוגגת בשלווה. העומס שלי פוחת לפרופורציות הנכונות שלו. השאננות שלי שוב חוזרת להיות ערנות. ואיך אני יכול להשתעמם במקום שיש בו כל כך הרבה חברותא ושמחה?

רק להיום אזכור

רק להיום – 4 באפריל

הרהורים להיום 

עוד מכנה משותף לאלה שנופלים הוא שהם נכשלים בשימוש בכלים של מהמרים אנונימים-שנים-עשר הצעדים. התגובות ששומעים בדרך כלל הן, "מעולם לא עשיתי את הצעדים", "תרגלתי את הצעדים לאט מידי", "מהר מידי", או "מוקדם מדי". בסיכומו של דבר העובדה היא, שאנשים אלה נתנו את דעתם על הצעדים, אבל לא יישמו בלב שלם וברצינות את הצעדים בחייהם.

האם אני לומד איך להגן על עצמי ולעזור לאחרים?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואעשה את הצעדים ולא רק אשמע אותם. מי ייתן ואראה מראש כמה מצעדי-הכשל שמובילים לנפילה: היותו של אדם גאה מכדי להודות בצעד הראשון; היותו של אדם קשור למציאות החושית מכדי לחוש בנוכחתו של כוח עליון; קריסה רגשית בעקבות המחשבה על הכנת הצעד הרביעי: ספירת מלאי מוסרית ופיננסית מלאה; שתקנות גדולה מדי בשיתוף בספירת המלאי הזאת. אנא, אלוהים, הדרך אותי בעשיית שנים-עשר הצעדים.

רק להיום אזכור

לשים לב לצעדים שלי.

רק להיום – 5 באפריל

הרהורים להיום 

עוד חוט מקשר שאנחנו רואים לרוב אצל אלה ש'מועדים ונופלים' הוא שרבים מהם חשו חוסר שביעות רצון מהיום. "שכחתי שאנחנו חיים רק להיום", או "התחלתי לצפות את העתיד", או "התחלתי לתכנן תוצאות, לא סתם לתכן". הם שוכחים כנראה, שכל שיש לנו הוא עכשו. החיים המשיכו להשתפר בשבילם, וכמו שקורה לרבים מאיתנו, הם שכחו עד כמה גרוע היה בעבר. הם התחילו לחשוב, במקום זה, עד כמה לא-מספקים היו החיים בהשוואה למה שיוכלו להיות.

האם אני משווה את היום לאתמול, וקולט על דרך הניגוד, אלו יתרונות וברכות יש לי היום?

רק להיום אני מתפלל

אם אני מרגיש ייאוש מהיום, מי ייתן ואזכור את הצער ואת המאבקים של אתמול. אם אני חסר סבלנות לעתיד, ארשה לעצמי להעריך את היום ועד כמה הוא טוב יותר מהחיים שהשארתי מאחור. מי ייתן ולעולם לא אשכח את העיקרון של "רק להיום".

רק להיום אזכור

את השיגעון של אתמול.