רק להיום – 24 באפריל

הרהורים להיום

למדנו בתוכנית של מהמרים אנונימיים שאין סיפוק עמוק יותר ואין שמחה גדולה יותר מהצעד השנים-עשר שנעשה כהלכה. לראות עיניים של גברים ונשים נפקחות בפליאה במעבר מחושך לאור, לראות את חייהם מתמלאים בתחושת תכלית חדשה ובמשמעות, ומעל לכול לראות אותם מתעוררים לנוכחות של אלוהים אוהב בחייהם – זוהי המהות של מה שאנו מקבלים כשאנו מפיצים את המסר של התוכנית.

האם אני לומד דרך החוויות של הצעד ה-12 שאסירות התודה צריכה להיות מכוונת להווה, עם תקווה לעתיד?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן והצעד ה-12 שלי ייעשה מכל הלב ובצורה משכנעת ובונה כפי שהיו הצעדים ה-12 של אחרים בשבילי. אני מבין שהעוצמה של התוכנית והיעילות שלה בשביל כולנו נובעת מ"ההעברה הלאה". כשאני מנחה מישהו אחר כיצד להימנע, ההימנעות שלי מודגשת ומתחזקת. בענווה אני מבקש את הדרכתו של אלוהים לפני כל צעד 12.

רק להיום אזכור

להעביר את המסר.

רק להיום – 25 באפריל

הרהורים להיום 

יש עוד דברים רבים שאני יכול להוקיר תודה עליהם, ואינני מודע להם. לעתים קרובות אינני זוכר להחשיב את כל הדברים בחיי שאני יכול להינות מהם ולהעריך אותם. אולי אינני מקדיש,זמן להתעמקות החשובה הזאת כי אני מוטרד מדי מהצרות שלי, לכאורה אני מרשה למוח שלי להיות מוצף בתלונות; ככל שאני חושב עליהן יותר, הן נראות עצומות יותר. במקום להיכנע לאלוהים ולטובו, אני נותן לחשיבה שלילית לשלוט בי. מחשבותיי נוטות לתעות לכיוון ההוא, אם לא אנחה אותן בתקיפות למסלולים חיוביים יותר.

האם אני מנסה לטפח גישה של אסירות תודה?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואלוהים ירחיק אותי מהמחשבות השליליות שלי. שהן בגדר סטיות מהמסלול של הצמיחה האישית שלי. מי ייתן ואפטר מהרגלים הישנים של המסכנות, זכירת הגרוע מכול והציפייה לקשה מכול. מי ייתן ואפנה את המחשבות שלי קדימה אל עולם חדש שלם שקיים בשבילי. מי ייתן ואאפשר לעצמי לראות בעיניי רוחי את תהילתו של אלוהים.

רק להיום אזכור

לשמור גישה של אסירות-תודה.

רק להיום – 26 באפריל

הרהורים להיום 

כשרק באתי למהמרים אנונימיים, נדהמתי מקול הצחוק שנשמע כל הזמן. אני קולט היום שהשמחה והעליצות מועילים. אנשים זרים לפעמים מופתעים כשאנחנו פורצים בצחוק בגלל איזו חוויה אומללה, אפילו טרגית, מן העבר. אבל למה שלא נצחק? הראו לנו את הדרך להחלמה, וכן את הדרך לעזור לאחרים כמונו. איזו סיבה טובה יותר יש בשביל לשמוח?

האם התחיל לחזור אליי חוש ההומור?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואלוהים יחזיר לי את חוש ההומור שלי. מי ייתן ואעריך את הצחוק הכן, שהוא מוזיקת רקע לשמחה הדדית שלנו בהימנעות. מי ייתן ואצחק הרבה, לא את הצחוק המתגונן של האגו שבז לחולשה של אחר, לא את הצחוק היבש של הגינוי העצמי, אלא הצחוק הבריא ששומר על פרופורציות במצבים שונים. מי ייתן ולעולם לא אראה בצחוק כזה חוצפה. למדתי, לעומת זאת, שזו חוצפה להתייחס לעצמי ברצינות רבה מידי.

רק להיום אזכור

חוש ההומור הוא סימן לבריאות.