הרהורים להיום 

לאט אבל בטוח, אני מסוגל יותר ויותר לקבל חסרונות של אחרים באותה מידה כמו את המעלות שלהם. התוכנית של מהמרים אנונימיים מלמדת אותי "תמיד לאהוב את הטוב ביותר באחרים – ולעולם לא לפחד מהגרוע ביותר שלהם". אין זה מעבר קל מצורת החשיבה הישנה שלי, אך אני מתחיל לראות שכל האנשים – ואני ביניהם – חולים רגשית במידה מסוימת וכן לעתים קרובות טועים.

האם אני מתקרב לסובלנות אמיתית? האם אני מתחיל לראות מה משמעותה של אהבה אמיתית?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואלוהים ייתן לי סובלנות לכל או סימפטום חולני או אי-רגישות של אחרים, כדי שאוכל לאהוב את האיכויות הטובות שבהם. מי ייתן ואלוהים ידריך אותי במשמעות האמיתית של האהבה-שצריכה גם לכלול סבלנות. מי ייתן ולא אתעלם מהפגמים של אלה שאני אוהב, אלא אשתדל להבין אותם.

רק להיום אזכור

לאהוב זה להבין.