רק להיום – 5 ביוני

הרהורים להיום 

התוכנית של GA מלמדת אותי שלא הרבה אנשים יכולים לטעון באמת ובתמים שהם אוהבים את כולם, רובנו נאלצים להודות שאהבנו רק אחדים, ושהיינו די אדישים לרבים. אשר לשאר, טוב, בעצם סלדנו מהם או ששנאנו אותם. אנחנו במהמרים אנונימיים מוצאים שדרוש לנו משהו טוב הרבה יותר כדי לשמור על האיזון שלנו. את הרעיון שאנו יכולים לאהוב בצורה רכושנית אחדים, להתעלם מרבים, ולהמשיך לפחד או לשנוא מישהו בכלל, את הרעיון הזה יש לזנוח – ולו רק קצת בכל פעם.

בפגישות האם אני מתרכז במסר במקום באדם שמוסר?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואבין שבהחלמה שלי מהימור כפייתי – או בכלל בחיי – אין מקום לשנאה רעלית או לאדישות מתעלמת. אחד הרעיונות החיוביים החשובים ביותר שעליי להפנים הוא שכל בני האדם, כילדיו של אלוהים, הם חלק מאותה אחווה אוהבת. הלוואי שאתקשה לשנוא אח או אחות.

רק להיום אזכור

שמע את המסר. אל תשפוט את השליח.

רק להיום – 6 ביוני

הרהורים להיום 

להסתגל לדברים כמו שהם, ולאהוב בלי לנסות להפריע למישהו אחר או לשלוט עליו, לא משנה עד כמה הוא או היא קרובים אליי – זה אחד הדברים החשובים שאני מחפש ויכול למצוא במהמרים אנונימיים. הלמידה היא לעתים כואבת; אך התגמול הוא החיים עצמם – מלאים ושלווים.

האם התוכנית עוזרת להחזיר אותי לחשיבה שפויה והגיונית, כדי שאוכל לנהל את מערכות היחסים שלי באהבה ובהבנה?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואכבד את מי שאני אוהב מספיק כדי לשחרר אותם – להפסיק לשלוט, לתמרן, לתחמן, לחלץ אותם מצרות. מי ייתן ואוהב אותם מספיק כדי לתת להם לעשות את הטעויות שלהם ולקחת אחריות על עצמם. מי ייתן ואלמד להרפות.

רק להיום אזכור

לאהוב פירושו להרפות.

רק להיום – 7 ביוני

הרהורים להיום 

מעטים מאיתנו חופשיים לגמרי מתחושת אשמה. ייתכן שאנחנו מרגישים אשמה על דברים שאמרנו או עשינו – או על דברים שהעדפנו לא לומר או לא לעשות. אנחנו רגילים כל כך לאשמה המכרסמת, שגם אם מאשימים אותנו על לא עוול בכפנו, אנחנו מרגישים אשמה. כשאני מוטרד מנדנודים של אשמה, ברור שאינני יכול להשקיע ביום שלי את כל האנרגיה שאני מסוגל לה. לכן עליי להיפטר מאשמה – לא בכך שאדחף אותה הצדה או אתעלם ממנה, אלא על ידי כך שאזהה אותה ואתקן את הגורם לה.

האם סוף סוף התחלתי ללמוד "לא להסתבך"?

רק להיום אני מתפלל

מאחר שאשמה היא רגש מוכר כל כך למהמר הכפייתי, מי ייתן ואלמד להבין מתי אני פשוט מרגיש חרטה על מה שקרה ומתי אני נוקט פוזה של אשמה מתמדת. אני סומך על אלוהים שיעזור לי להבדיל ולהיפטר מייסורי האשמה, שיש לזהותם ולפרוק אותם.

רק להיום אזכור

פסק הדין "אשם" אינו לכל החיים.