רק להיום – 6 בספטמבר

הרהורים להיום 

כמהמרים כפייתיים פעילים, הכרנו היטב את הדיכאון, אותה הצטברות של רגשות אפלים שנראה כי הם סוגרים את מוחנו במרווחי זמן קבועים. אפילו עכשו, כשאני לא מתקדם בקצב שאני מצפה מעצמי, כשאני מצפה למהפך מוחלט באני הרוחני שלי בן-לילה, אותם רגשות קודרים מוכרים קוראים לי שוב, אם אני מחזיק את הדלת פתוחה בשבילם.

האם אני מזהה שהמטרות הפרפקציוניסטיות שלי קשורות ישירות לרגשות הדיכאון שלי? האם אני מודה שהדיכאון שלי בימים אלה של החלמה, פחות מחליש ויותר יש בכוחי לשנותו?

רק להיום אני מתפלל

כשאני משותק בגלל דיכאון, מי ייתן ואציב מטרות קטנות, סבירות – זעירות אולי כמו להגדיר שלום לילד, לשטוף את כוס הקפה שלי, לסדר את השולחן שלי לכישלון, שמכין אותי לדיכאון עמוק יותר.

רק להיום אזכור

מטרות מוגזמות מעכבות אותי.

רק להיום – 7 בספטמבר

הרהורים להיום 

"אם אינך בסדר כמו שאתה", אמר מישהו, "דרוש לך מאמץ גדול כדי להשתפר. תבין שאתה בסדר כמו שאתה, ותשתפר באופן טבעי". לפעמים אנחנו נמצאים במצב קשה כל כך שהוא נראה בלתי פתיר. ככל שאנחנו חושבים עליו יותר כך אנחנו יורדים על עצמנו יותר, כי בדמיוננו, איננו כשירים להתגבר על המצב – ואנחנו שוקעים בדיכאון. זה הרגע להיזכר במשפט אחד, סיסמה, תמצית של פילוסופיה, להגיר אותו שוב ושוב עד שהוא מחליף את המחשבות על הבעיה המייסרת – שבסופו של דבר תיפתר מעצמה.

האם אני לפעמים שוכח שלקוצים יש ורדים?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואראה שאלוהים נותן לנו תבניות של הפכים כדי שנשאב מהם נחמה – יום בא בעקבות לילה; שקט בעקבות מהומה; אהבה בעקבות בדידות; שחרור בא בעקבות סבל. אם אני חסר יעילות, הלוואי שאקלוט זאת ואנסה לעשות משהו בונה. אם אני חסר רגישות, הלוואי שחברי יתעמתו איתי כדי שאגיע לרגישות גדולה יותר.

רק להיום אזכור

עננים מתפוגגים. בעיות מסיימות.

רק להיום – 8 בספטמבר

הרהורים להיום 

נאמר לנו ששום מצב אינו חסר תקווה. בהתחלה, כמובן, קשה לנו להאמין בכך. ההפכים – תקווה וייאוש – הם גישות רגשיות אנושיות. אנו אלה שחסרי אונים, לא התנאים של חיינו. כשאנו מוותרים על התקווה ונעשים מדוכאים, זה משום שאיננו מסוגלים, לעת עתה, להאמין באפשרות של שינוי לטובה.

האם אני יכול לקבל ש"לא כל דבר שמכירים בו אפשר לשנות, אבל דבר שאין מכירים בו לא יכול להשתנות"?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואזכור, שמשום שאני אנושי ויכול לבחור, לעולם אינני "חסר תקווה". רק שהמצב שאני נמצא בו עלול להיראות חסר תקווה, וזה דבר שעלול להוריד אותי למצב של דיכאון חסר אונים, כשאני רואה את אפשרויות הבחירה שלי נחסמות, מי ייתן ואזכור גם, שגם כשאינני רואה כל פתרון, אני יכול לבחור לבקש עזרה מאלוהים.

רק להיום אזכור

אני יכול לבחור שלא להיות חסר תקווה.