רק להיום – 12 בספטמבר

הרהורים להיום

"ברגעים מסוימים". כך כתב המשורר קולרידג', "צעד אחד כמעט חסר-משמעות עלול, על דרך האסוציאציה, לחבר יחד את כל שרידי הכאב ואי-הנוחות, הגופניים והמנטליים, שסבלנו אפילו מהילדות". התוכנית של מהמרים אנונימיים אינה מלמדת להעמיד פנים שהקשיים והצער הם חסרי משמעות. יגון אכן כואב וכך גם סוגים אחרים של כאב. אבל מרגע שהשתחררנו מההימור הכפייתי, יש לנו שליטה גדולה בהרבה על החשיבה שלנו. והמחשבות שאנו בוחרים להשקיע בהן זמן בכל יום נתון יכולות להשפיע רבות על המורכבות של רגשותינו לאותו יום.

האם אני מוצא דרכים שונות וטובות יותר להשתמש בהכרה שלי?

רק להיום אני מתפלל

אודה לאלוהים על הכאב שממגנט את רצף הפגיעות הישנות שלי לכאב אחד גדול שאפשר להוציא ולהתבונן בו, ואז להשליכו כדי לפנות מקום לדאגות חדשות של ההווה. אודה לאלוהים על שהחזיר לי את רגישותי לכאב אחרי קהות החושים וחוסר האכפתיות של ימי ההימורים שלי.

רק להיום אזכור

אני יכול להודות לאלוהים על שהשיב לי את רגשותיי.

רק להיום – 13 בספטמבר

הרהורים להיום 

לעתים קרובות אנחנו שומעים בפגישות של מהמרים אנונימיים שהכאב הוא אבן הבוחן של התפתחות רוחנית. בסופו של דבר אנחנו מבינים שכמו כאבי ההימור הכפייתי שהיו חייבים לבוא לפני ההימנעות, סערה אמוציונלית באה לפני השלווה, איננו משתתפים עוד בצערם של כל האנשים שסובלים, אלא רק בצערם של אלה הסובלים בבערות – אלה שאינם מבינים את התכלית ואת התועלת המהותית של הכאב. כפי שכתב הסופר מרסל פרוסט, "לטוב ולחוכמה אנחנו רק מבטיחים; לכאב אנו מצייתים".

האם אני מאמין שהכאב היא דרכו של אלוהים לנסות למשוך את תשומת לבי?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואבין את ערכו של הכאב בחיי, במיוחד אם אני מידרדר במסלול תלול של הרס עצמי. מי ייתן ואדע שהכאב הוא דרכו של אלוהים לסמן לרכבת שעליתי עליה לעצור, לפני שהיא מגיעה לכביש מוצף. מי ייתן ואודה מקרב לב על כך שהכאב הכריח אותי להפעיל בלמים בזמן.

רק להיום אזכור

כאב מציל חיים.

רק להיום – 14 בספטמבר

הרהורים להיום 

עד שבאנו לתוכנית של מהמרים אנונימיים בילינו את חיינו בבריחה מכאב ומבעיות. בריחה דרך הימור כפייתי הייתה תמיד הפתרון הזמני שלנו. אחר כך התחלנו לבוא לפגישות. הסתכלנו והקשבנו, פעמים רבות בהתפעלות. בכל מקום מסביבנו ראינו כישלון ואומללות הופכים על ידי ענווה לנכסים יקרי ערך. לאלה שהתקדמו בתוכנית ההחלמה של GA, ענווה היא פשוט הכרה במה ובמי שהם באמת – ובעקבות זאת ניסיון אמיתי להפוך למה שאנחנו יכולים להיות.

האם התוכנית של GA מראה לי מה אני יכול להיות?

רק להיום אני מתפלל

אני מתפלל ומבקש ענווה, שהיא מילה אחרת לפרספקטיבה, מבט ישר באני האמיתי וראייה איפה אני עומד ביחס לאלוהים ולאנשים אחרים. מי ייתן ואהיה אסיר תודה לענווה: היא מפעל המיחזור שמזקק את הפגיעות והאשליות הגולמיות שלי לרגישויות חדשות ולאומץ לב חדש.

רק להיום אזכור

הענווה משיבה לי את "הראיה".