הרהורים להיום 

אני עדיין לא מקבל בקלי קלות ובשלווה את הכאב והחרדה שצצים כיום פה ושם, אבל הולכת וגדלה יכולתי להודות על מידה מסוימת של כאב. בתוכנית של מהמרים אנונימיים, אנחנו מוצאים את הנכונות לעשות זאת כשאנחנו סוקרים את השיעורים שלמדנו מהסבל של העבר – לקחים שהובילו אותנו לברכה ששורה עלינו היום. אנחנו יכולים לזכור איך הייסורים של ימי ההימורים שלנו – ואת הכאב של המרדנות והגאווה הפצועה – הובילו אותנו לא אחת לחסד אלוהים, וכך לחירות חדשה.

האם הודיתי לכוח העליון שלי על הנס של חיי היום?

רק להיום אני מתפלל

כשהייתי חסר ישע, ביקשתי ישועה מאלוהים. כשהייתי חסר תקווה, הושטתי יד אל התקווה שלו. כשהייתי חסר אונים מול ההימור הכייפתי שלי, ביקשתי לחלוק בכוח שלו. עכשו אני יכול בלב שלם להודות לאלוהים על כך שהייתי חסר ישע, תקווה וחסר אונים, כי חזיתי בנס שלו.

רק להיום אזכור

מהעליות והמורדות של חוסר האונים אל כוח העליון.