רק להיום – 24 בספטמבר

הרהורים להיום 

"כל אחד רוצה להיות מישהו, אף אחד לא רוצה לגדול", כתב גתה. אני שואל את עצמי לפעמים, כמו כולנו: מי אני? לאן אני הולך? מה התכלית? תהליך הלמידה והגדילה הוא בדרך כלל איטי. אבל בסוף כל החיפוש שלנו אנחנו תמיד מוצאים. לעתים קרובות מתברר שהמסתורין הגדול עטוף בפשטות גמורה.

האם קיבלתי את העובדה שנכונותי לגדול היא המהות של ההתפתחות הרוחנית שלי?

רק להיום אני מתפלל

אלי, תן לי את הסבלנות ואת כוח ההתמדה להמשיך לעדור בתלם הארוך, גם כשהסוף אינו נראה לעין. עקרונות התוכנית של מהמרים אנונימיים הם לוח שנה לצמיחה, יותר מאשר לקציר בוא יבוא, עם שפע רב לחלוק בו, אם רק אוכל להתמיד בעבודת הגננות שלי.

רק להיום אזכור

להיות בדרך לשם, לא להיות שם.

רק להיום – 25 בספטמבר

הרהורים להיום 

לפי הצעה של אחד הותיקים במהמרים אנונימיים, התחלתי לעשות מעת לעת "ספירת מלאי של החלמה". התוצאות הראו לי – בצורה ברורה וחד משמעית – שההבטחות של התוכנית של GA התגשמו בשבילי. אינני האדם החולה שהייתי בשנים שעברו; כבר אינני פושט רגל בכל התחומים; יש לי חיים חדשים ומסלול להתקדם בו, ואני בשלום עם עצמי רוב הזמן. וזה הבדל של יום ולילה מהתקופה בחיי שבה התנערתי מכל יום חדש. אולי רצוי שכולנו ננהל 'ספירת מלאי של החלמה' מעת לעת, להראות איך התוכנית עובדת בשביל כל אחד מאיתנו.
רק להיום, האם אנסה לזרוע אמונה במקום שיש פחד?

רק להיום אני מתפלל

אלי, תן לי להשוות את חיי החדשים עם הישנים – רק כדי לראות איך השתנו הדברים בשבילי. הלוואי שאכין מדי פעם בפעם דוחות התקדמות בשביל עצמי – ובשביל החדשים יותר ב – GA. מי ייתן ודוחות אלה יעסקו – בצורה מעוררת השראה – "במה שאני עושה", במקום – בשביעות רצון עצמית ב"מה שעשיתי".

רק להיום אזכור

האם התכנית קיימה את ההבטחה שלה?
האם קיימתי את שלי?

רק להיום – 26 בספטמבר

הרהורים להיום 

האם חופש מהימור כפייתי הוא כל שאנו מצפים לו מהתעוררות רוחנית? כלל לא. חופש מהתמכרות הוא רק ההתחלה; זוהי רק המתנה הראשונה של ההתעוררות הראשונה שלנו. כדי שיגיעו אלינו עוד מתנות, ברור שההתעוררות אמורה להימשך. כשהיא אכן נמשכת, אנחנו מוצאים שלאט אבל בטוח אנחנו יכולים להיפטר מהחיים הישנים – אלה שלא עבדו – לטובת חיים חדשים שיכולים לעבוד ועובדים בכל תנאי שהוא.

האם אני נכון להמשיך את ההתעוררות שלי באמצעות התרגול של שנים-עשר הצעדים להחלמה?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואזכור איך היה בעבר כשמטרתי היחידה בחיים הייתה להשתחרר מהימור כפייתי. כל המילים והמשפטים שהשתמשתי בהם שימשו מעצורים – "מוותר על זה, מפסיק, מתנתק". מרגע שהשתחררתי, התחלתי להבין שהחופש שלי קשור יותר להתחלה מלהפסקה. מי ייתן ואמשיך לחשוב במושגים של התחלות – "התרחבות, התעוררות, גדילה, למידה, התהוות…"

רק להיום אזכור

ההפסקה שלי היא נקודת התחלה.