הרהורים להיום

אני כבר לא מתווכח עם אנשים המאמינים שסיפוק התשוקות הטבעיות שלנו הוא עיקר תכלית החיים. אין זה מקומנו ב מהמרים אנונימיים לזלזל בהישגים חומריים. כשאנחנו חושבים על כך, אין קבוצת אנשים שעשתה בלגן נורא יותר מאיתנו בכך שניסתה לחיות לפי נוסחת "הדולצ'ה ויטה" (החיים הטובים). תמיד התעקשנו להרוויח יותר ממה שקיבלנו – בכל התחומים. וגם כשנראה היה שאנחנו זוכים, זה רק דרבן את הדחף הבלתי נשלט שלנו לחלום על זכיות עוד יותר גדולות. האובססיה שלנו מעולם לא באה על סיפוקה.

האם אני לומד שסיפוקים חומריים הם פשוט תוצרי-לוואי ולא המטרה העיקרית בחיים?
האם אני מקבל את הפרספקטיבה שלפיה בניית אופי וערכים רוחניים קודמים להם?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואכיר בכך שמעולם לא התמודדתי היטב עם הגזמות, על סמך ניסיונות העבר שלי. נטיתי "לרצות יותר" מכל מה שיש לי – אהבה, זכיות, כסף, רכוש, דברים. מי ייתן והתוכנית של מהמרים אנונימיים תלמד אותי שעליי להתרכז בגמול הרוחני שלי ולא בחומרי.

רק להיום אזכור

זה בסדר להיות חמדן מבחינה רוחנית.