רק להיום – 21 בפברואר

הרהורים להיום

האם אני מבזבז זמן ואנרגיה במאבק עם מצבים שלא באמת שווים התייחסות? כמו דון קישוט, הגיבור המבולבל של הספרות הספרדית,
האם אני מדמיין טחנות רוח כענקים מאיימים, נאבק בהן עד שאני צונח מרוב תשישות? היום לא ארשה שהדמיון שלי יבנה מהצרות הקטנות שלי צרות גדולות. אשתדל לראות כל מצב בבהירות, לייחס לו רק את הערך ואת תשומת הלב שראויים לו.

האם למדתי להאמין, כפי שמציע הצעד השני ב'שנים – עשר הצעדים', שכוח גדול ממני יכול להחזיר אותי לחשיבה ולחיים נורמליים?

רק להיום אני מתפלל

אלי, שמור שהפרספקטיבה שלי תהיה שפויה. עזור לי להימנע מהגדלת הבעיות הקטנוניות שלי, מלייחס משמעות רבה מדי לשיחות סתמיות, מלעשות הר געש מתל נמלים. שמור שפחדיי לא יתפשטו יתר על המידה, כמו צללים על הקיר. השב לי את ערכיי, שהתעוותו בתקופת ההימור הכפייתי שלי.

רק להיום אזכור

שפיות היא פרספקטיבה.

רק להיום – 22 בפברואר

הרהורים להיום

כשבאתי ל'מהמרים אנונימיים' מצאתי אנשים שידעתי בדיוק למה התכוונתי כשדיברתי סוף סוף על פחדיי. הם היו במקום שאני הייתי ; הם הבינו. מאז למדתי שרבים מהפחדים שלי קשורים בהשלכה. נורמלי, למשל, להרגיש פחד מסוים בתת – ההכרה שהאדם הכי אהוב עליי יעזוב אותי. אבל כשהפחד הזה שולט על ההווה שלי ועל עצם היחסים עם האדם שאני פוחד שיעזוב אותי, אז אני בצרות. במסגרת האחריות שלי כלפי עצמי: אסור לי לפחד מדברים שלא קיימים.

האם אני הופך מאדם מלא פחדים לאדם חסר פחד?

רק להיום אני מתפלל

אני מבקש את עזרתו של אלוהים בסילוק הפחדים שלי – יצירי הדמיון האלה, פנטזיות, מחשבות מפלצתיות, השלכות של אסונות שאין להם שום נגיעה להווה. מי ייתן ואמקד את הדמיון שלי ואתרכז בכאן – ועכשו, כי אני נוטה לראות את העתיד מבעד לזכוכית מגדלת.

רק להיום אזכור

פחדים שנובעים מהשלכות, כמו צללים, נוטים לתפוח מעבר למידותיהם.

רק להיום – 23 בפברואר

הרהורים להיום

"שנים – עשר הצעדים" מלמדים אותנו, שככל שהאמונה גדלה, גדלה גם תחושת הביטחון. הפחד המבעית מפני הריקנות מתחיל להתפוגג. כשמתחילים לעבוד עם התכנית מגלים, שתרופת – הנגד הבסיסית נגד פחד היא התעוררות רוחנית . אנחנו מאבדים את הפחד לעשות החלטות, כי אנו קולטים שגם אם יתברר שהחלטנו נכון , נוכל להודות לאלוהים על האומץ והחסד שנתן לנו , והניע אותנו לפעול כך.

האם אני אסיר תודה על האומץ ועל החסד שאני מקבל מהכוח העליון שלי?

רק להיום אני מתפלל

אני מבקש שיינתן לי הכוח לפעול, בידיעה שיש לי לפחות חצי – סיכוי להחליט נכון ושאני יכול גם ללמוד מהחלטה שגויה. במשך תקופה ארוכה נראה היה שאני לא מסוגל להחליט. עכשו אני יכול למצוא שמחה ביכולת להחליט. תודה לך, אלוהים, על האומץ.

רק להיום אזכור

היכולת לבחור היא חופש.