הרהורים להיום 

הימור כפייתי הוא מחלה של בדידות; אולי נראה היה שהיינו חלק מאנשי הזרקורים והאקשן, אך לעתים קרובות התענינו בבדידות. אפילו לפני שהסתיימו ימי ההימורים שלנו – לפני שהחובות והאשמה הראו לנו עד כמה חיינו יצאו משליטה – כמעט כולנו הרגשנו שאיננו ממש שייכים. או שהיינו ביישנים באופיינו או שהיינו חבר'ה טובים ורעשנים שמשתוקקים לתשומת לב ולאישור, אך לעתים נדירות זוכים בהם. על אף שניסינו באמצעות החברתיות כביכול של ההימורים להתגבר על הבדידות שלנו, הסיכון הפזיז היה תמיד בודד. לבסוף, אפילו המשחק עצמו בגד בנו; הובסנו ונשארנו בבידוד מטריף.

האם התחלתי להשיג רגיעה פנימית?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואכיר את העדינות של יחסים אינטימיים עם אלוהים ואת הרגיעה שאני חווה כשאני נוגע ברוח באלוהים. מי ייתן ואתרגם את העדינות הזאת והרגיעה ליחסיי עם הזולת. מי ייתן ואלוהים יגאל אותי מבדידותי שנמשכה כל חיי ויראה לי איך להיות חבר.

רק להיום אזכור

אלוהים יכול ללמד אותי להיות חבר.