רק להיום – 22 במאי

הרהורים להיום 

כשהקשבתי לראשונה לאנשים במהמרים אנונימיים מדברים בחופשיות ובכנות על עצמם נדהמתי. הסיפורים שלהם על הרפתקות ההימורים שלהם, על הפחדים הנסתרים ועל הבדידות המכרסמת שלהם היו פשוט מהממים בשבילי. גיליתי – ובקושי העזתי להאמין בהתחלה – שאני לא לבד, אני לא שונה כל כך מכל השאר ולמעשה, כולנו פחות או יותר אותו הדבר. התחלתי לחוש שאני כן שייך למקום כלשהו, והבדידות התחילה לעזוב אותי.

האם אני מנסה לתת לאחרים את מה שניתן לי בחופשיות?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואתחיל לראות, כפי שסיפורי החיים של ידידיי ב- GA מגוללים בפני שקווי הדמיון בינינו מדהימים הרבה יותר מההבדלים בינינו. כאשר אני מקשיב לתיאורים של ההימור הכפייתי וההחלמה, מי ייתן ואחווה לעתים קרובות את אותו הלם קטן של זיהוי, תחושה של "היי-זה-אני!" שבמהרה מבריחה את ההרגשה שאני נפרד. מי ייתן ואהפוך לחבר מכל הלב בקבוצה, אתן ואקח במידה שווה.

רק להיום אזכור

חשובים קווי הדמיון לא ההבדלים.

רק להיום – 23 במאי

הרהורים להיום 

אנשים שרק הצטרפו למהמרים אנונימיים וחווים לראשונה את ההרגשה המדהימה שהם באמת ובתמים בין חברים, תוהים גם – בתחושה של כמעט אימה – אם ההרגשה היא אמיתית. האם האם זה יחזיק מעמד? אלה מאיתנו שכבר נמצאים בתוכנית כמה שנים יכולים להבטיח לכל מצטרף חדש בפגישה שההרגשה אמיתית בהחלט, ושהיא אכן מחזיקה מעמד. זו לא סתם עוד התחלה שקרית, וגם לא רק התפרצות זמנית של שמחה שבעקבותיה, באופן בלתי נמנע, תבוא אכזבה מרה.

האם אני משוכנע שאני יכול להחלים בצורה אמיתית ולאורך זמן מהבדידות של ההימור הכפייתי שלי?

רק להיום אני מתפלל

אנה אלוהים אל תיתן לי להיעצר בגלל הפחד מבדידות חוזרת ונשנית. הלוואי שאדע שהפתיחות שמחממת אותי בקבוצה הזאת לא תיסגר פתאום ותשאיר אותי בחוץ. הלוואי שאהיה סבלני עם הפחד שלי, שהתנפח בגלל אכזבות ואובדן בעבר. מי ייתן ואדע שהחברותא של הקבוצה, עם הזמן, תשכנע אותי שהבדידות תמיד ניתנת לריפוי.

רק להיום אזכור

יש מרפא לבדידות.

רק להיום – 24 במאי

הרהורים להיום 

התגברות על שנים של חשד ומנגנונים אחרים של הגנה עצמית בוודאי לא תקרה בין-לילה. בגלל ההתניה העמוקה שלנו, הרגשנו והתנהגנו כבלתי מובנים ובלתי אהובים – גם אם היינו כאלה וגם אם לא. אחדים מאיתנו זקוקים לזמן ולתרגול כדי לפרוץ מתוך השריון ומתוך הבדידות המוכרת והנוחה לכאורה. למרות שאנו מתחילים להאמין ולדעת שכבר איננו לבד, אנחנו נוטים לפעמים להרגיש ולהתנהג בתפוסים הישנים.

האם אני לוקח את זה בקלות? האם אני חי בקלילות את החיים ואת התוכנית של מהמרים אנונימיים?

רק להיום אני מתפלל

כדאי שלא אצפה להיפוך פתאומי, מוחלט של כל התכונות הישנות שלי. ההימנעות שלי מהימורים היא רק התחלה. כדאי שאבין כי הסימפטומים של האובססיה שלי ילכו וייעלמו בהדרגה. אם אפול, מדי פעם, לדפוס הרחמים העצמיים הישן שלי או לתחושת הגרנדיוזיות, הלוואי שלא אתייאש אלא אהיה אסיר תודה. סוף סוף אני יכול להסתכל על עצמי בכנות ולא לתת לאשליות שלי להשתלט.

רק להיום אזכור

לאט לאט.