הרהורים להיום 

כשאני מתחיל להשוות את חיי לחייהם של אחרים, סימן שהתחלתי לנוע לכיוון הקצה העכור של ביצת הרחמים העצמיים. מצד שני, אם אני מרגיש שאני עושה את הדבר הנכון והטוב, לא אהיה תלוי כל כך בהערצה או באישור של אחרים. מחיאות כפיים הן דבר טוב ונחמד, אך אינו מהותי לשביעות הרצון הפנימית שלי. אני בתוכנית של מהמרים אנונימיים כדי להיפטר מהרחמים העצמיים שלי, לא כדי להגדיל את הכוח שלהם להרוס אותי.

האם אני לומד כיצד התמודדו אחרים עם הבעיות שלהם, כדי שאוכל ליישם את הלקחים האלה בחיי?

רק להיום אני מתפלל

אלי, עשה שתמיד אזכור מאין באתי ואת המטרות החדשות שהצבתי לי. מי ייתן ואפסיק לשחק למען אישור של קהל, מאחר שאני מסוגל בהחלט להעריץ את עצמי או למחוא כפיים לעצמי אם אני מרגיש שהרווחתי זאת. עזור לי להיות אטרקטיבי מבפנים, כדי שהדבר ישתקף בחוץ, במקום לקשט מבחוץ בשביל האפקט. עייפתי מאיפור לבמה ומתחפושות, אלי; עזור לי להיות עצמי.

רק להיום אזכור

מישהו ראה אותי?