רק להיום – 17 באוגוסט

הרהורים להיום 

הצעד הרביעי מציע שנעשה ספירת מלאי מוסרית של עצמנו, נוקבת וחסרת-פחד לא ספירת מלאי לא-מוסרית של עצמנו, הצעדים הם קווים מנחים להחלמה, לא שוטים להלקאה עצמית. ב"ספירת המלאי" אין הכוונה להתרכז במגרעות עד שכל הטוב נסתר מן העין. באותה מידה, אין זיהוי הטוב צריך להיות מעשה של גאווה או יוהרה. אם אני מזהה את האיכויות שלי כמתנת אלוהים, אני יכול לערוך ספירת מלאי בענווה אמיתית ולהיות שבע רצון מכל מה שנעים, אוהב ונדיב בי.

האם אנסה להאמין, כפי שכתב המשורר וולט ויטמן, ש"אני גדול יותר, טוב יותר משחשבתי; לא ידעתי שיש בי טוב רב כל כך…"

רק להיום אני מתפלל

כשאני מוצא דברים טובים בעצמי, תוך כדי החפירה הארכיאולוגית הפנימית הזאת, אני יכול לתת קרדיט למי שמגיע לו – אלוהים, שנותן את כל הטוב. מי ייתן ואעריך את מה שטוב בי, בצניעות, כמתנת אלוהים.

רק להיום אזכור

טוב הוא מתנה מאלוהים.

רק להיום – 18 באוגוסט

הרהורים להיום 

כמהמר כפייתי, הייתה האשליה העצמית שזורה כמעט בכל מה שחשבתי או עשיתי. נעשינו מומחים בשכנוע עצמנו, כשצריך, ששחור הוא לבן, שעוול הוא צדק, או אפילו שיום הוא לילה. עכשו כשאנחנו בתוכנית של מהמרים אנונימיים, הצורך שלנו באשליה עצמית מתפוגג. אם אני משטה בעצמי בימים אלה, המאמן שלי יכול לזהות זאת במהירות. כשהיא או הוא מנווטים אותי במיומנות הרחק מהפנטזיות שלי, אני מוצא שאני נוטה פחות ופחות להגן על עצמי מפני המציאות הגאווה, הפחד והבורות שלי מאבדים מכוחם ההרסני.

האם אני באמת מאמין ששבח עצמי בודד לא יספיק?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואבין שלא זו בלבד שעליי לפנות לכוח העליון שלי, אלא שעליי גם לבטוח בחבריי בקבוצה בצעד הזה של הערכה עצמית. שהרי אנחנו מראות זה לזה בכל האשליות והפנטזיות שלנו, וכשאנו מתבוננים במראות ההדדיות, אנחנו יוצרים עומק של פרספקטיבה שלא היינו יכולים להגיע אליה לבדנו.

רק להיום אזכור

כדי לראות את עצמי מכל הכיוונים, אני צריך מראה משלושה כיוונים — עם השתקפויות מאלוהים, מהחברים שלי, וממני.

רק להיום – 19 באוגוסט

הרהורים להיום 

"איך התוכנית של מהמרים אנונימיים פועלת?" שואלים לפעמים מצטרפים חדשים. שתי התשובות שאני שומע ברוב המקרים הם "טוב מאוד" ו"לאט". אני מעריך את שתי התשובות, גם אם בשמיעה ראשונה הן נשמעות היתוליות, כי הניתוח העצמי שלי נוטה להיות שגוי. היו פעמים ששיתפתי אנשים לא-מתאימים במגרעות שלי; פעמים אחרות התוודיתי על המגרעות שלהם, במקום על שלי; ופעמים אחרות, השיתוף בפגמי האופי שלי לבש סגנון של תלונות צרחניות על בעיות. העובדה היא שאיש מאיתנו לא אוהב את חשבון הנפש, את כיסוח הגאווה, את ההודאה במגרעות שהצעדים דורשים. אבל בסופו של דבר אנחנו רואים שהתוכנית של GA באמת עובדת.

האם הרמתי את הערכה הפשוטה של כלים רוחניים שהונחה לרגליי?

רק להיום אני מתפלל

ישמור אותי אלוהים מהשוואת פגמי האופי שלי לאלה של מישהו אחר. מטבענו אנו משווים ומודדים, וחושבים במושגים של "גרוע יותר מ-", "לא גרוע כמו-" או "טוב יותר מ-", הלוואי שאדע שהפגמים שלי הם הפגמים שלי, בלי קשר אם הם "טובים יותר" משל אחרים או לא.

רק להיום אזכור

מגרעות הן מגרעות, גם כשהן "טובות יותר מ-".