רק להיום – 16 בספטמבר

הרהורים להיום 

אנחנו לומדים מאחרים במהמרים אנונימיים שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם מצבים כואבים היא לפגוש אותם פנים-אל פנים, לטפל בהם בצורה כנה ומציאותית, לנסות ללמוד מהם ולהשתמש בהם כמקפצה לגדילה, דרך התוכנית של GA והמגע שלנו עם כוח עליון, אנחנו יכולים למצוא את האומץ להשתמש בכאב לגדילה מנצחת.

האם אאמין שכל כאב שאני חווה הוא מחיר פעוט על האושר שאני חווה כאדם שנועדתי להיות?

רק להיום אני מתפלל

הלוואי שהכוח העליון שלי ייתן לי את האומץ שאני זקוק לו כדי להפסיק לברוח ממצבים כואבים. אם פעם השתמשתי בהימורים כצוהר מילוט מפני הכאב, אוכל להיות ער לכך שההימור עצמו הפך לכאב, שממנו לא היה מילוט עד שמצאתי את התוכנית של GA. עכשו, הלוואי שאעמוד מול הכאב – בעבר ובהווה – ואלמד ממנו.

רק להיום אזכור

הימור: קודם פתח מילוט, אחר כך מלכודת.

רק להיום – 17 בספטמבר

הרהורים להיום 

כשאני רואה מצטרפים חדשים מגיעים ל מהמרים אנונימיים אני נזכר קודם בכאב ובחוסר השליטה על חיי שהגעתי אליו, ואחר כך בתקווה שחשתי כשגיליתי נכונות לקבל את התוכנית של מהמרים אנונימיים. כשאני רואה או שומע את הוותיקים, שכמה מהם חברים ב- GA עשרים שנה או יותר, אני נזכר שכדי להמשיך להחלים, עליי להפוך את התוכנית הזאת לחלק מהיום-יום שלי. אמנם אינני יכול לשכוח את אתמול, אך עליי להתמקד בעיקר מהיום.

האם אני יודע שאם אהפוך את התוכנית של GA לחלק מחיי היום, אין לי מה לדאוג בקשר לעתיד או לשאת בנטל חרטת העבר?

רק להיום אני מתפלל

עשה אותי מוכן כפליים – לחלוק את חוויותיי עם מצטרפים חדשים ולהקשיב לאלה המנוסים יותר ממני. הן מצטרפים חדשים והן ותיקים מציעים לי שיעורים יקרי ערך, אם רק אקשיב ואלמד. עזור לי ללמוד עוד כדי שאוכל להציע עוד.

רק להיום אזכור

מורה טוב נשאר פתוח ללמוד.

רק להיום – 18 בספטמבר

הרהורים להיום 

בכל סיפור שאנחנו שומעים ב מהמרים אנונימיים, היה הכאב מחיר הכניסה לחיים חדשים, אבל במחיר הכניסה רכשנו הרבה יותר משציפינו. הוא הוביל אותנו למידה של ענווה, שעד מהרה גילינו כי היא מרפאה כאב. ועם הזמן, התחלנו לפחד פחות מהכאב, ולרצות בענווה יותר מתמיד.

האם אני לומד "לשבת בחופשיות על האוכף", לנצל כמה שיותר את הטוב שבא וכמה שפחות לספוג את הרע?

רק להיום אני מתפלל

אם התוכנית של אלוהים בשבילנו היא התפתחות רוחנית, אחדות הדוקה יותר עם עקרונות הטוב והאמיתי שלו – אני יכול להאמין שכל חוויותיי הצטברו לאני חדש ומשופר. הלוואי שלא אפחד משיעורי הכאב. הלוואי שאדע שעליי להמשיך לגדול דרך כאב, כמו גם דרך שמחה.

רק להיום אזכור

כואב לי; משמע אני קיים.