רק להיום – 19 בספטמבר

הרהורים להיום 

אני עדיין לא מקבל בקלי קלות ובשלווה את הכאב והחרדה שצצים כיום פה ושם, אבל הולכת וגדלה יכולתי להודות על מידה מסוימת של כאב. בתוכנית של מהמרים אנונימיים, אנחנו מוצאים את הנכונות לעשות זאת כשאנחנו סוקרים את השיעורים שלמדנו מהסבל של העבר – לקחים שהובילו אותנו לברכה ששורה עלינו היום. אנחנו יכולים לזכור איך הייסורים של ימי ההימורים שלנו – ואת הכאב של המרדנות והגאווה הפצועה – הובילו אותנו לא אחת לחסד אלוהים, וכך לחירות חדשה.

האם הודיתי לכוח העליון שלי על הנס של חיי היום?

רק להיום אני מתפלל

כשהייתי חסר ישע, ביקשתי ישועה מאלוהים. כשהייתי חסר תקווה, הושטתי יד אל התקווה שלו. כשהייתי חסר אונים מול ההימור הכייפתי שלי, ביקשתי לחלוק בכוח שלו. עכשו אני יכול בלב שלם להודות לאלוהים על כך שהייתי חסר ישע, תקווה וחסר אונים, כי חזיתי בנס שלו.

רק להיום אזכור

מהעליות והמורדות של חוסר האונים אל כוח העליון.

רק להיום – 20 בספטמבר

הרהורים להיום 

"כאשר אדם הגיע למצב שבו הוא מאמין, כי דבר שהוא אינו מייחל לו חייב לקרות, והדבר שהוא מייחל כי יקרה לעולם לא יכול לקרות, זה באמת מצב שנקרא ייאוש", כך כתב הפילוסוף שופנהאוור. את הכאב האמיתי של הקשיים הרגשיים קשה מאוד לסבול לעתים, בזמן שאנחנו מנסים להתמיד בהימנעות. אבל לומדים עם הזמן שההתגברות על בעיות כאלה היא המבחן האמיתי בדרך החיים של מהמרים אנונימיים.

האם אני מאמין שהצרות נותנות לי הזדמנות לגדול יותר מאשר רווחה או הצלחה?

רק להיום אתפלל

מי ייתן ואאמין באמונה שלמה שאלוהים, בחוכמתו האינסופית, אינו שולח אליי את אותם רגעים מזדמנים של מצוקה רגשית כדי להתגרות בהימנעות שלי, אלא כדי לאתגר אותי לגדול ביכולת השליטה העצמית ובשכנוע שלי. מי ייתן ואלמד לא לפחד מפסגות ומקניונים רגשיים, כי התוכנית של מהמרים אנונימיים ציידה אותי לכל סוגי השטח.

רק להיום אזכור

עוצמה דרך צרות.

רק להיום – 21 בספטמבר

הרהורים להיום 

אומרים שכשאלוהים סוגר דלת, הוא פותח חלון. מאז שתחלתי לתרגל את שנים-עשר הצעדים של ההחלמה, הרבה מהפחד והכאב שרדפו אותי בחיי נעלמו. כמה מפגמי האופי הוסרו ממני, אף שאני עדיין נאבק באחרים אני מאמין שאם אמשיך לתרגל את שנים-עשר הצעדים שוב ושוב, ימשיכו חיי להשתפר – גופנית, מנטאלית ורוחנית.

האם אני נכון ומסוגל יותר לעזור לאחרים בכך שאתרגל את הצעדים בעצמי?

רק להיום אני מתפלל

אני מודה לאלוהים על שהראה לי ששנים-עשר הצעדים להחלמה של ה- GA הם המדרגות לחיים שפויים. כשאני מתרגל אותם שוב בלב שלם, חיי אכן נעשים טובים יותר, בריאים יותר וקרובים יותר לכוח העליון שלי. תוך שאני ממשיך לחיות אותם, מי ייתן וארגיש את אותה הכרת תודה והתרוממות רוח שמרגישים מי שרק כעת מגלים אותם.

רק להיום אזכור

צעד אחרי צעד, יום אחרי יום.