רק להיום – 13 באוקטובר

הרהורים להיום

ההתקדמות שלי בהחלמה תלויה במידה רבה בגישה שלי, והגישה שלי תלויה בי. זוהי דרך שבה אני בוחר להסתכל על דברים. איש לא יכול לכפות עליי גישה. בשבילי, גישה טובה היא נקודת השקפה שאינה מושפעת מרחמים עצמיים וטינות. מהמרים אנונימיים לימדה אותי שאפשר להפוך אבני-נגף לקרש קפיצה לגדילה.

האם אני מאמין, כדברי המשורר טניסון, "שהאדם עשוי להתרומם על קרשי הקפיצה של עצמיותו המתה אל דברים נעלים נעלים יותר"?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ויעזור לי אלוהים לטפח גישה בריאה כלפי עצמי, כלפי התוכנית של מהמרים אנונימיים וכלפי אנשים אחרים. אלי, שמור שלא אאבד את המייצבים הרוחניים שלי, ששומרים אותי מאוזן בתכלית ובהשקפה. הנח לי להתעלם מרחמים עצמיים, מייאוש ומהנטיה שלי לדרמטיזציה. אל תיתן לנטל מעיק להוציא אותי משיווי משקל.

רק להיום אזכור

עם אלוהים לצדי, אין לי צורך להתייאש.

רק להיום – 14 באוקטובר

הרהורים להיום

"התקדמות מהותית קשורה לפרשנית מחודשת של רעיונות בסיסיים", כתב אלפרד נורת' וייטהר. כשאנחנו סוקרים את העליות והמורדות של ההחלמה שלנו ב מהמרים אנונימיים אנחנו יכולים לראות שההצהרה הזאת נכונה. אנחנו מתקדמים בכל פעם שאנחנו נפטרים מרעיון ישן, בכל פעם שאנחנו חושפים פגם אופי, בכל פעם שאנחנו מוכנים להשתחרר מהפגם הזה. אנחנו מתקדמים, רק להיום, כשאנחנו מתרחקים מאותו הימור ראשון, אותו אקט ממכר ראשון שיכול במהירות להסיט אותנו מנתיב הגדילה אל נתיב הייאוש.

האם אני מביא בחשבון את ההתקדמות שעשיתי מאז באתי ל מהמרים אנונימיים?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואזכור שיש מעט רעיונות חדשים בעולם הזה, רובם הם רעיונות ישנים עם פרשנות מחודשת והצהרה חדשה. מי ייתן ואהיה תמיד מודע שהדברים הגדולים בחיים – כמו אהבה, אחווה, אלוהים, הימנעות מהתנהגות אובססיבית – מוגדרים בצורה מדויקת יותר בחייו של כל אדם. כך גם שנים-עשר הצעדים להחלמה יכולים להיות מוגדרים מחדש בחיים של כל אחד מאיתנו, ובתוך כך נזכור שאלה עקרונות בדוקים ומנוסים שעובדים!

רק להיום אזכור

שנים-עשר הצעדים עובדים.

רק להיום – 15 באוקטובר

הרהורים להיום

לעתים קרובות מדי אני בלי משים מציב סטנדרטים לאחרים בתוכנית של מהמרים אנונימיים. גרוע מזה, אני מצפה שיעמדו בסטנדרטים האלה. מדי פעם בפעם אני אפילו מרחיק לכת ומחליט עד לאן אנשים אחרים אמורים להתקדם בהחלמה שלהם, וכיצד הגישות והפעולות שלהם צריכות להשתנות. כשהדברים אינם עובדים כפי שציפיתי, אין פלא שאני מתוסכל ואפילו כועס. עליי ללמוד להשאיר את האחרים לאלוהים. עליי ללמוד לא לתבוע ולא לצפות לשינויים באחרים, להתרכז אך ורק במגרעות שלי. בסוף, אינני יכול לצפות לשלמות באדם אחר יותר משאני יכול לצפות לשלמות בי.

האם אוכל אי פעם להיות מושלם?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואלוהים יבקש ממני לרדת מיד אם אתחיל לטפס על אחד המקומות הגבוהים הללו: על דוכן הנואמים שלי, כמלומד היודע-כל; על במה מאולתרת כמנהיג היוצא לשנות את העולם; אל דוכן המטיף שלי, כצדיק-הגדול-שעשוי-אף-להיות שליחו של האל; אל כס המשפט כשומר חוק ההולם-בפטיש. ישמור אותי האל מלבישת אצטלה שכולה סמכות לא-מוצדקת וישמור אותי עניו.

רק להיום אזכור

יד קשה אינה עוזרת.