רק להיום – 16 באוקטובר

הרהורים להיום

מישהו אמר פעם שהכיוון של ההכרה חשוב יותר מההתקדמות שלה. אם הכיוון שלי נכון, הרי שההתקדמות לבטח תבוא בעקבותיו. במקור אנחנו באים ל מהמרים אנונימיים כדי לקבל משהו בשביל עצמנו. אבל עד מהרה אנו לומדים שאת השפע הכי גדול אנו מקבלים כשאנו נותנים לאחרים. אם הכיוון של ההכרה שלי הוא לתת במקום לקבל, אצא נשכר מעל ומעבר לציפיות הכי גדולות שלי. ככל שאני נותן מעצמי וככל שאני פותח את לבי ואת הכרתי בנדיבות לאחרים, כך אגדל ואתקדם יותר.

האם אני לומד לא למדוד את הנתינה שלי כנגד הקבלה, מתוך הבנה שהנתינה עצמה היא התגמול?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ולא אשכח את העיקר הזה של התוכנית: לעזור לעצמי על ידי עזרה לאחרים במסגרת מטרתנו להשיג הימנעות נוחה מהימורים. מהרגע שאני עושה את הצעד הראשון להחלמה, מי ייתן וארגיש את הפלא של נתינה ולקיחה ושוב נתינה. מי ייתן ויהיה לי אכפת מאוד מאחרים שמקיימים את החופש שלהם מהימורים, ומי ייתן ואדע שלהם אכפת עד מאוד ממני. זוהי החלפה פשוטה – ויפהפייה.

רק להיום אזכור

תן וקח ותן שוב חזרה.

 

רק להיום – 17 באוקטובר

הרהורים להיום

כל חיי חיפשתי את הדבר שיביא לי אושר, ניסיתי דרכים רבות, מהירות ואיטיות. רוב הדרכים שבחרתי היו קלות, רכות יותר, אך היעדים לא הביאו אותי על סיפוקי. תמיד פניתי לאחור ובחרתי דרך אחרת – שוב הדרך הקלה ביותר להגיע ממקום למקום. חשבתי שכל הדרכים האלה היו קיצורי דרך, אך הן רק הרחיקו אותי ממטרותיי. כשלבסוף הגעתי ל מהמרים אנונימיים, הייתה זו הדרך היחידה שנשארה בשבילי. למרות מהמורה או פס-האטה פה ושם.

האם אני משוכנע שאני סוף סוף על הדרך הנכונה?
האם אני נוסע בדרך של ה-GA ברצון?

רק להיום אני מתפלל

היום אני מתעורר עם ברירה. האם מעשיי ומחשבותיי לוקחים אותי חזרה למחלה, או שאני הולך בדרך להחלמה ומדבר את הדיבור של ההחלמה? אוכל לבקש כיוונים מהכוח העליון שלי, כי אני כבר אינני המדריך היחיד בחיי. מי ייתן ולא אבקש שום סימן-דרך אחר להתקדמות מלבד חיוך שאני יכול באמת להתכוון לו ומבט צלול והכרה שיכולה, סוף סוף, לגעת במציאות. מי ייתן ויהיה האושר שלי התשובה שלי לשאלה שלי, "האם בחרתי בדרך הנכונה"?

רק להיום אזכור

ניסים מסמנים את התקדמותנו. מי צריך יותר?

 

רק להיום – 18 באוקטובר

הרהורים להיום

בחלומות הכי פרועים לא יכולתי לדמיין את הגמול הצפוי לי כשרק שקלתי את האפשרות למסור את חיי ואת רצוני להשגחתו של אלוהים כפי שאני מבין אותו. עכשו אני יכול לשמוח על הברכות של החלמתי, וכן על ההחלמות של אין ספור אחרים שמצאו תקווה ודרך חיים חדשה בתוכנית של מהמרים אנונימיים. אחרי כל השנים של הבזבוז והאימה, אני קולט היום שאלוהים תמיד היה לצדי, תרתי משמע.

נכון שהבנה ברורה של רצון האלוהים היא אחד הדברים הכי טובים שקרו לי?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואוקיר תודה על הניגוד המבורך בין דרך חיי בעבר (חלק 1) לבין דרך חיי היום (חלק 2). בחלק 1 הייתי המהמר הפעיל, עם רעב שאינו יודע שובע להיות באקשן, נסחף בין פחדיי ואשליותיי. בחלק 2, אני המהמר הכפייתי המחלים, מגלה מחדש את רגשותיי, מקבל אחריות בכל התחומים, לומד מה יש לעולם האמיתי להציע. בלי הניגוד, לעולם לא הייתי יכול להרגיש את האושר שאני יודע היום או לחוש את הקרבה השלווה לכוח העליון שלי.

רק להיום אזכור

אני אסיר תודה על הניגוד הזה.